אמא טבעונית, אמא תחמנית

כבר כתבתי כאן עד כמה טבעונות אינה מובנת מאליה כשהדברים מגיעים למישור המעשי, על אחת כמה וכמה כאשר מעורבים בכך ילדים. יש לי עשרות חברים טבעונים בפייסבוק. לרבים מהם יש ילדים. רק קומץ (וגם זה בהגזמה פרועה) מדבר על גידול ילדים טבעונים. זה מובן לי לגמרי – בלתי אפשרי כמעט לפקח על מה שילדים אוכלים כשהם לא אתנו, בין אם זה בגן, אצל סבתא או אצל חברים.

סלט. כל-כך פשוט וכל-כך לא מציאותי בעולמם הקולינרי של ילדים רבים

קשה להסביר לילדים צעירים מדוע טוב להיות צמחוני בלי לגרום להם לפחד, רגשות אשם, תחושה שאנשים קרובים אליהם עושים משהו איום ונורא או שהאנושות כולה מפלצתית (כבר זכיתי לכמעט-השתנקות כשהילדה שלי, עוד לא בת ארבע, שאלה ממה עשוי עוף בארוחת שבת אצל סבתא). אפשר לחכות עם זה עד שיתחילו לטפטף להם "חינוך שואה" בבית הספר. בעיה נוספת היא לספק תפריט שיש בו גם כל מה שהילדים צריכים, דברים שהם אוהבים, מינימום ג'אנק – וכל זה בלי לפשוט את הרגל. הדברים מסתבכים עוד יותר כשחברים באים לבקר וצריך להסביר להם למה אין אצלנו ביצה וגבינה בארוחת הערב.

אצלי העניינים מסובכים במיוחד כי הילדה שלי היא סולדת מירקות מוצהרת. זה באמת לא טעים לה. לפעמים בשביל לשמח אותי היא מנסה לאכול עגבניית שרי, סובלת ונשברת אחרי חצי. חצי עגבניית שרי, כן? גם בפירות יש לה סלקציה מחמירה שמשאירה אותה עם רשימה שלא כוללת בתוכה אוצרות כמו קיווי, תאנה, מלון, אפרסק ועוד רבים מאוד וטובים מאוד. טחינה? נייט. עדשים? בחלום. חומוס? רק בחגי האסלאם. עלים ירוקים? לא יותר משלושה נבטים בארוחה.

בסוף יש מתכונצ'יק

אז מה כן? קודם כל, מחוץ לבית היא אוכלת מה שיש, אבל עם הגבלה של כמות המתוקים. הדבר השני, שהוא הסיבה לפוסט הזה, הוא שלאט לאט גיליתי איך לקחת את מעט החלונות הקיימים כדי לספק ארוחות סבירות עד טובות מבחינת התזונה והטעם. המטרה להכניס סיבים, חלבון, גיוון ואם אפשר אז גם כמה מינרלים וויטמינים במסגרת המגבלות. שימו לב (!) הפוסט אינו מתיימר לכלול המלצות תזונתיות אלא רק טריקים ליישום במטבח.

דגנים – אני לא נרתעת מגלוטן וחיטה כל עוד הכמויות סבירות. גיליתי שלילדה לא כל כך משנה אם הלחם לבן או מדגנים מלאים ובטח לא אם הוא מעורב. לכן אני משתדלת לשרבב כמה שיותר דגנים טובים לאוכל. אני אופה בבית לחם משיבולת שועל, חיטה, שיפון וכוסמין מלאים; מכינה קוסקוס מהיר ופתיתים עם חיטה מלאה וכמובן פנקייק בננה או תפוח על בסיס שיבולת שועל. אני בדרך כלל לא צורכת קינואה, אבל לאחר שקיבלתי שקית קינואה במתנה, גיליתי שניתן להחליף רבע מכמות שיבולת השועל במתכון בקינואה (טוחנים אותן יחד).

בחלה המתקתקה שלנו אין סוכר לבן וקמח לבן. יש בננה, תפוח, שיבולת שועל וכוסמין

אוכל ירוק – מהדברים הירוקים המעטים שהילדה כן אוכלת, אני מספקת כמה שיותר. מדובר בעיקר באפונה, אצת נורי (ההיא של הסושי) שאני גוזרת לה בצורות כבקשתה, והפירות שהיא אוהבת. אין לי בעיה שתפוח או בננה יהיו חלק מארוחת הערב, לא חייבים לחכות איתם לקינוח. כמובן, לא לשכוח להציע מדי פעם את הירקות האחרים. גם תירס וזיתים (שניהם אף פעם לא מקופסה) עולים על שולחננו. עגבניות משתחלות לתפריט בעיקר כרוטב לפיצה הטבעונית שאנחנו מכינות ביחד. אני משרבבת לרוטב גם קצת פלפל אדום, אורגנו טרי, שום ובצל. את הפיצה  אפשר וכדאי לעשות גם על חלה טבעונית או אוטפם.

טוב, היא מעדיפה פיצה רגילה, אבל גם כזאת עוברת

שמנים ואגוזים – "בטרם" וארגונים אחרים להגברת ההיסטריה בקרב הורים לימדו אותנו שאסור לתת לילדים אגוזים. קטגורית. אז יש כאלה שמחכים לגיל שלוש, יש כאלה שמחכים לגיל חמש ויש כאלה שמחכים למשיח. חבל. אגוזים הם חבילות קטנות וטעימות של טוב. יש כל מיני דרכים לתת אותם בלי סכנת חנק. אם אתם סומכים על הילדים ועל יכולת הלעיסה שלהם, אפשר פשוט ללמד אותם לאכול אגוזים וגרעינים (אני לא מדברת על פיצוחים). חוצים אגוזים כמו קשיו, מלך ופקאן ונמנעים מהקשים במיוחד כמו ברזיל ובוטנים. אפשר גם להשרות אגוזים, לבשל אותם וכמובן לטחון.
יש בחנויות טחינה גולמית, חמאת שקדים, חמאת בוטנים, חמאת קשיו וכדומה. בוחרים את המוצרים שאין בהם תוספות. אחר כך בבית אם רוצים אפשר להוסיף סילאן, מייפל וכדומה. הילדה שלי מתה על חמאת בוטנים וזאת הדרך שלי לתת לה – טחינה! לחמאת בוטנים יש טעם דומיננטי לכן אני מערבבת קצת חמאת בוטנים בטחינה גולמית והיא מורחת את זה בשמחה על פנקייקים למשל.

אי אפשר בלי מתיקות

מתוקים וחטיפים – אני מניחה שמבחינה בריאותית אפשר לוותר עליהם כליל. יש יגידו שרצוי. אבל המוח מבקש את הפיקס שלו וכל עוד זה במידה ממש לא צריך לסרב לו. המתוקים המועדפים: פירות, פירות יבשים, חלבה, שוקולד מריר, עוגות או עוגיות מתוצרת בית. ממש לא: מרשמלו, סוכריות גומי, ממתקים בצבעים, ביסלי, מעדני חלב ורצוי גם להימנע מכל ממתקי הדמויות. אבל, כשמתארחים אצל חברים מותר לאכול מה שמציעים.

מה עושים עם מה שנשאר? המטרה היא לזרוק כמה שפחות אבל לפעמים אין ברירה, בעיקר כשמנסים להציע דברים חדשים. לחם – לציפורים או לקרוטונים; מה שחתולים אוכלים – מפזרים בחוץ לחתולי החוץ; שאריות אחרות – לקומפוסט.

מתכונצ'יק: פורסים טופו ודלעת לפרוסות בעובי של כחצי ס"מ. בעזרת חותכני עוגיות קורצים מהם צורות אהובות. טובלים את הכוכבים, הפרחים, הלבבות וכו' בתערובת שהכנתם מפתיתי שמרי בירה ורוטב צ'ילי (כמו שטובלים שניצל בביצה). אחר כך מצפים אותם בקמח תירס צהוב, שאפשר להוסיף לו תבלינים, שומשום וגרדת לימון. מטגנים משני הצדדים. לא זורקים את שאריות הדלעת והטופו כמובן. מכינים מהם מתכונים לאנשים קצת פחות בררנים.